א. נ. י ואיך הוא קשור להעלאת תחושת הדימוי העצמי ?

א – אהוב  , נ – נחוץ, י – יכול.

אלפרד אדלר דיבר על הצורך של האדם בתחושת השייכות כמו בצורך שלו לאוויר כדי לנשום.

אנו לומדים כבר בשלב מוקדם של חיינו איך לקבל את שלושת הצרכים הנ"ל  מהסביבה. אנחנו מחשבים מה לעשות ואיזה אדם עלינו להיות כדי ששלושת הצרכים הללו יתמלאו ע"י סביבתנו כי אז הסיכוי להרגיש שייכים עולה. 

אך, נועז מידי להפקיד את חיינו רק בידי סביבתנו. מי שיהיה איתנו לכל אורך חינו הם – אנו , האני של כל אחד /ת.

בילדותנו אנו מקבלים כל מיני מסרים (באופן מילולי ובלתי מילולי) , שמעצבים את האמונות שלנו לגבי ערכינו ולגבי העולם. אמונות אלה "ממשיכות" איתנו אל עבר בגרותנו. לדוגמא, ילד ששומע מהוריו שהוא ילד "שמביא נחת", "יש לך לב זהב", "תמיד אתה עוזר , גם כשלא נוח לך" יכול להסיק ( בטעות), שהתנאי להיות אהוב הוא שאהיה נשמה טובה, גם כשלא מתאים לי / על חשבון אי הנוחות שלי.

לעיתים קרובות אמונות אלה חוסמות אותנו בגלל שאנו מקובעים בכך שישנו תפקיד או משימה מסוימת שעלינו לבצע / להיות בתפקיד (הילד הצייתן, הילד האחראי, הילד המורד, הילד ההורי...).

במסע משותף, של המטופל/ת  ושלי, מסע רגיש, צנוע ועדין, אנו לומדים להתבונן באמונות אלה, להבין אם הן מקדמות או מעכבות, לחשוב על חלופות ולהסית את מרכיבי הא.נ.י (אהוב, נחוץ, יכול) אל עצמינו, כלומר, למקד אותם פנימה, אל עבר האני שלנו .

כאשר אני ארגיש אהוב על ידי (כן.. כו.. וזהו אינו נרקיסיזם!), שאני נחוץ לעצמי ,שאני יכול ,יש לי תחושת מסוגלות, כי אז אנו מטפחים את ה אני , מי שיהיה איתנו לכל אורך חיינו ואת ה א.נ.י.

 

מזמינה אותך למסע משותף אל עבר האני ו ה א.נ.י . מתוך אמונה אמיתית ש -

"ההערכה שלנו כלפי עצמנו שווה פי כמה מההערכה של אחרים "

(מרק טוויין)