נקראת גם קערה מזמרת היא סוג של פעמון הפוך, כלומר פעמון העומד על כרית (או על כף היד) במקום להיות תלוי מלמעלה. היחוד של הקערה היא באיכות הצליל ובזמן הדהוד רב אחרי ההקשה בה ,בעזרת פטיש או מוט עץ.
אני נוהגת להשתמש במטאפורת הקערה ככלי לנקודת מבט בחיינו. ההתרכזות בהדהוד אחרי ההקשה היא מטאפורה להתרכזות במציאות שלנו, בכאן ובעכשיו, שעליה יש לנו הכי הרבה שליטה. העבר היה, אנו חולפים על פניו ולא גרים בו עוד, העתיד? אין לדעת מה יביא? לכן, השליטה היחידה שלנו, כביכול ,היא בהווה.
הרגש שנלווה בד"כ לעבר הוא אשמה ("אם הייתי שם לב למצב רוח הרע שלו", "יכולתי למנוע את הפרידה אם הייתי ..."). הרגש שנלווה בד"כ לעתיד הוא דאגה ("אם הוא לא ילמד.... הוא לא יצליח"). אין לנו שליטה על מה שהיה , אין לנו יכולת נבואית ודאית לעתיד. הדבר היחיד שאנו יכולים לנסות לשנות ולהשפיע הוא ההווה.
ההקשבה להדהוד הקערה דורשת תרגול. כאשר נאמין בראציונל שעומד מאחורי ההקשבה בכאן ובעכשיו ,ואף נחווה שינויים רצויים, הדהוד הקערה יהפוך אט אט (ושוב, ע"י תרגול ושיעורי בית) להדהוד הפנימי שלנו.
כאשר אנו עסוקים בהקשבה להדהוד הצליל, כמטאפורה, אנו בעצם מוסטים מרעשי העבר ומרעשי העתיד, עסוקים בהווה, פועלים בו ואז יש סיכוי שתחושת המסוגלות תעלה.
דמיינו ילד זוחל שהתחיל בצעדיו הראשונים, דמיינו ילד שעולה על קצות אצבעותיו ומצליח להגיע למדף הממתקים, דמיינו שחיין ששובר תוצאת שיא של עצמו, דמיינו שוער שהודף כדור . דוגמאות אלה דורשות התמקדות בכאן ובעכשיו, ריכוז , ללא רעשי רקע הנעוצים בעבר או בעתיד.
מזמינה אותך להקשיב יחד לצליליה המהדהדים של הקערה, ללמוד ולתרגל איך היא הופכת לצליל הפנימי שלך, צליל נעים, מרגיע, צליל של תקווה המתמקד בכאן ובעכשיו .
תגובות